
יש הבדל בין תקופה קשה לבין מקום שכבר לא נכון לכם. כך מזהים את ההבדל לפני שהשחיקה מחליטה במקומכם.
1. הפסקתם ללמוד ולצמוח
אם אתם יכולים לעשות את העבודה בעיניים עצומות כבר שנתיים, ואין אופק לתפקיד הבא, אתם לא ביציבות, אתם בקיפאון. שוק העבודה מתגמל התפתחות, וכל שנה נוספת במקום שלא מצמיח מקטינה את הערך שלכם בחוץ.
2. יום ראשון מתחיל בבטן כבר בשבת
לכולם יש ימים קשים. אבל כשהחרדה מהעבודה היא ברירת המחדל, כשהיא זולגת לשינה, למשפחה ולבריאות, הגוף אומר משהו שהראש עוד מסרב לשמוע. הקשיבו לו לפני שהוא יגיד את זה חזק יותר.
3. הערכים כבר לא מסתדרים
אפשר לסבול עומס, קשה לסבול חוסר הגינות. אם אתם מתביישים בהחלטות של הארגון, לא סומכים על ההנהלה, או נדרשים שוב ושוב לפעול נגד המצפן הפנימי שלכם, זה שחיקה מהסוג שאין לה פיצוי בשכר.
4. ההשקעה לא פוגשת הכרה
בקשתם העלאה או קידום עם תיק הישגים מסודר, וקיבלתם דחיות מעורפלות בלי מתווה? כשאין קשר בין תרומה לתגמול, הארגון מספר לכם מה הערך שלכם בעיניו. האמינו לו, והסיקו מסקנות.
5. אתם נשארים רק מפחד
"אין לי כוח לחפש", "מי יקבל אותי בגילי", "לפחות פה בטוח". כשהסיבה היחידה להישאר היא פחד מהחוץ ולא רצון במקום עצמו, זו לא בחירה, זו הימנעות. ואת הימנעות, בניגוד לשוק העבודה, אפשר לגמרי לשנות. לפעמים הצעד הראשון הוא פשוט לבדוק מה יש בחוץ, בשקט ובלי להתחייב.
רוצים להתחיל את הצעד הבא שלכם?
אפשר למלא את מבדק הקריירה החינמי, או לקבוע שיחת היכרות במתנה.


